ההרפתקאה הגדולה

מסע היצירה של ברכה גיא

קטלוג התערוכה "50 השנים הראשונות", בית האומנים תל אביב, מאי 2023

אַךְ בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר
מוּצָף נְגוֹהוֹת וּנְשִׁימַת
יָם
כַּאֲשֶׁר צִיַּרְנוּ שׁוֹשַׁנִּים
בַּדִּירָה הָרֵיקָה,
הָיְתָה בֵּינֵינוּ קִרְבַת נֶפֶשׁ
דַּקָּה –
כִּי לָצוּד אֶת הַקַּו הַנָּכוֹן
בִּסְבַךְ שֶׁל קַוִּים רוֹעֲדִים
וְלִבְנוֹת אֶת רַכּוּתָהּ הָאֲצִילָה
שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנָּה
עִם תְּקִיפוּת הַגִּבְעוֹל הַדַּקִּיק
מִמִּשְׂחָק שֶׁל כְּתָמִים –
הַרְפַּתְקָה מַרְהִיבָה.                 

זלדה, מתוך: "כאשר ציירנו שושנים"

שושנה אדומה, בודדה, מבצבצת בין שושנים צחורות רכות הנתונות בתוך אגרטל זכוכית שקוף באחת מעבודותיה של האומנית ברכה גיא. נדמה ששושנה זו כמעט נמחצת על ידי אחיותיה הדחוסות מעליה. הפרחים באגרטל זה הם בשיא בשלותם, ואולי רגע לפני קמילה.

באופן המזכיר את התיאור בשירה של זלדה שצוטט לעיל, נבנית השושנה האצילה ממשחק של כתמים, לאחר שהציירת צדה כביכול את הקו הנכון מתוך "סבך של קווים רועדים". אגרטל הזכוכית עצמו עולה מתוך אופל שחור, אשר מואר במעט באמצעות כמה עלי כותרת שנשרו, והבהקים בודדים של אור מוזהב. נדמה שאגרטל זה מטמיע בקרבו את מכלול המחשבה האומנותית העומדת מאחורי יצירתה של האומנית ברכה גיא.

שושנים לבנות ואדומות עומדות במוקד יצירתה של גיא במשך עשורים, ונושאות עימן את מטען החיים לכל גווניהם. גיא אף מציינת, שפרחים מעוררים בה רוחניות והתבוננות פנימית, אשר מחברת אותה לנופי ילדותה: עצי הפרי, גינת הירק והשדות שהקיפו את ביתה, ושמהם שבה משיטוטים כשבידיה צרורות של נרקיסים, כלניות, חרציות ופרחי שדה. לדבריה של גיא, פרח הוא פרט שיכול להצביע על שלם סביבו. בשושנים שעל בדיה מגולמים אפוא הלידה, היצירה, ההבשלה, השגשוג, בושם הפריחה והחיים הזורמים, כמו גם הנבילה והקמילה הבלתי נמנעות. השושן הצחור הוא פרח, שלפי האמונה בעולם העתיק נוצר מטיפות חלבה של הרה שניתזו כאשר הניקה את הרקלס, ושושנים צחורות סימלו טוהר ותקווה, ריפוי ומלכות.

השושנה האדומה מסמלת את הפיתוי החושני והנשיות שופעת התשוקה, וכאשר נולדה ונוס מבין גלי הים ונישאה על ידי צדפה לעבר האי קפריסין, קיבלו את פניה שושנים שהושלכו לעברה. בהיותה הפרח של אפרודיטה, השושנה היא גם סמל לאצילות ושליטה, וצבע הארגמן של בגדי המלוכה. עם זאת, בהיותה נושאת קוצים, השושנה היא גם השריטה, הפציעה והדימום.

מכלול היבטים אלו – החיים, היצירה, השגשוג והפריחה האומנותית – קיימים לאורך חייה של גיא לצד משברים, פציעה ודימום. עם זאת נראה, שהחיים הזורמים מביאים עימם גם שפע של יצירה המחפה ומשכיחה את הפציעות, וכך מושגת תחושת ניצחון על איום הקמילה המתמיד. אכן, זר הניצחון המעוגל הוא חלק בלתי נפרד מיצירתה של גיא, והוא שב ונשנה ומופיע בצורות שונות. זר פרחים זה, הידוע מהעולם העתיק כגרלנדה, אומנם סימל ניצחון בעולם הרומי, ועל כן הוא מזוהה עם תחייה ולידה מחדש. עם זאת בהוויה העכשווית זר הפרחים הוא בבחינת סמל למוות ולזיכרון, ועבור גיא הוא מסמל – הן את היופי וההצלחות בחיים, והן את העצב והאובדן. באחת מעבודותיה אף מעטר הזר את ראשה נטול השיער כמעין "קורונה" (Corona) – זר ניצחון רומי, וכך הוא בבחינת הצהרה על ניצחונה במלחמה הפרטית שלה באחד מהמאבקים בחייה.

אגרטל הזכוכית הנושא את הפרחים הוא בבחינת מטאפורה לשבריריות הקיום ופְּגִיעוּת החיים. הזכוכית אף עשויה לסמל את שבריריותה של הנפש שנפגעה מצער ואובדן, ואת רצונה של גיא לחבר בין החלקים שנפגעו במהלך מסע החיים.

השְׁנִיּוּת בין החיים והמוות מקבלת ביטוי מובהק ברקע השחור המשתקף מבעד לאגרטל הזכוכית, ועוטף אותו מכל עבר. שחור הוא צבע השב ונשנה ביצירתה של גיא, והיא עצמה אף מעידה על כך, שאין בנמצא כמעט עבודה שלה הנעדרת את צבע החשיכה והמוות. עם זאת, השחור מתפקד גם כרקע ממנו מתפרצים החיים, שכן הוא מבליט את הפרחים הבוקעים מבעד לאופל. לכך יש להוסיף את הבהקי האור המעטים הבוקעים אף הם מתוך האפילה. ניצוצות, נתזי אור והבהקים זוהרים, אף הם חלק מרפרטואר הדימויים השוכן באופן תדיר ביצירתה של גיא. ברבות מעבודותיה שלובים עלי זהב, פנינים וחרוזים, שכמו בוקעים מתוך האופל השחור. המאור עצמו מופיע ברישומים וציורים רבים של גיא המתמקדים במנורת השנדליר המוזהבת, אשר בוקעת לעיתים מתוך רקע שחור. מנורת השנדליר על בדיה של גיא היא כמלכה זוהרת באור יקרות, וההתמקדות בדימוי זה כשלעצמו היא בבחינת הצהרה אודות ניצחון החיים ומלכותה של היצירה השופעת.

האור סימל בעולם העתיק את האלוהות כמקור לשפע וטוּב אליו שואף האדם, כפי שעולה מדבריו של ההוגה הרומי בן המאה השניה לספירה פלוטינוס:

"ובהיגלות האור הזה לאדם, יתפעם ויימשך אליו, נהנה בלהיטות מזיו האור הנוגה עליו […] והנפש, בסופגה לתוכה את הזרם השופע משם, נאחזת התפעמות, נסחפת בשכרון ערגונה, ומורדפת כמיהתה, ואז היא נהיית כולה כוסף-אהבה […] אך בחדור אליה משם כעין קרן-אורה מחממת היא מתחזקת ומתעוררת, פורשת כנפיים […] היא נוסקת כמו מכוח זכרון, אל משהו אחר, שגיא יותר."

התשוקה של הנפש להתמזג עם העולם האלוהי ולספוג ממנו שפע וקדושה היא עתיקת יומין. הגורם המתווך בין הנפש שבעולם הארצי ליופי השמימי שבעולם האלוהי הוא קופידון. בהיותו מכונף קופידון הוא אל מתווך, כמו אלים מכונפים-מתווכים נוספים, כגון פסיכה אהובתו, ניקה אלת הניצחון, והרמס בעל הסנדלים המכונפות. התיווך מתבקש, שכן האדם נטוע בעולם החומרי, הארצי, אולם נפשו שואפת בגעגועים וערגה מעלה, אל מקורה בעולם השמימי ממנו היא התנתקה, ואשר בו שוכנים האור והיופי האלוהי הנשגב. השחרור של האדם מכבלי הגשמיות ניתן להיעשות באמצעות היצירה, התשוקה, וכוח האהבה, וקופידון הוא הדיימון הנוטע תשוקה לאהבה וליצירה בלב הנפש האנושית. באופן מפתיע, ואולי לא במקרה, גם קופידונים הם נושא תדיר ביצירתה של גיא. המלאך הוא מעין גלגול של קופידון, ואת נוכחותם של מלאכים ביצירתה הסבירה גיא בכך, שהם מלווים אותה מילדותה, מרחפים סביבה, עוטפים אותה, משרים עליה תחושת ביטחון ומשחררים אותה מהאפילה. המלאכים/קופידונים נוסכים עליה את התשוקה, אשר מפרה ומחייה, ומאפשרת את רקמת החיים שופעת היצירה. רקמת החיים הופכת מוחשית בעבודות רבות של גיא בטכניקות של רקמה, סריגה, תפירה ושימוש בבדי תחרה. בין עבודות הסריגה בולט השנדליר הסרוג, כמטאפורה לשזירה המתמדת של מאור החיים ביצירתה. כמו החוט אותו העניקה אריאדנה לתזאוס בכדי שימצא דרכו בלבירינת, מסמל חוט הסריגה של השנדליר את הפריצה לכאורה מתוך החושך אל האור. כמסעו של תזאוס בלבירינת, שנועד לחיסול מפלצת המינוטאורוס ויציאה כמנצח אל האור, כך מסעה של גיא הוא בבחינת ניצחון האור על חושך החיים. במסע זה שלובים שושנים צחורות, שושנים אדומות, עלים נושרים, אגרטלים שבריריים, עלי זהב, הבהקי אור, זרי ניצחון, מנורות שנדליר ומלאכים מכונפים. שחקנים אלו משחקים במחזה חיי היצירה השופעים של האמנית מעל חמישים שנה, יצירה שהיא כהרפתקאה גדולה, כמילותיה של זלדה – "הרפתקאה מרהיבה".

נאוה סביליה שדה