פלירט עם המוות: על אבל עצמי, סאטיריקון לפטרוניוס, ויצירתו של גדעון גכטמן, אלכסון, 5.5.19

סאטיר ונמפה פסיפס רומי מ- Casa del Fauno, פומפיי במוזיאון הארכיאולוגי, נאפולי, מאה ראשונה לס'

"פה נח קאיוס פומפיוס טרימלכיו, איש משוחרר של מצנאס. בהעדרו הוענק לו תואר של כוהן אוגוסטוס. הוא יכול היה להיות פקיד בכל משרד ברומא, אך סירב. ירא אלים, אמיץ, נאמן. הוא התחיל עם מעט מאוד כסף, והשאיר שלושים מיליון. לעולם לא הקשיב לפילוסוף. שלום עליך טרימלכיו, וגם עליך העובר ושב. לאחר שאמר זאת, החל טרימלכיו לשפוך מבול דמעות. גם פורטונאטה בכתה, ובכה האבינאס. אחר כך החלו העבדים לבכות, כאילו הוזמנו להלווייתו ומילאו את אולם האוכל בבכי. אפילו אני התחלתי לתת את קולי בבכי, כאשר טרימלכיו אמר: אכן, כשידוע לנו שאנו מוכרחים למות, למה שלא נחיה?[…]" ( סאטיריקון, 5.71-72)

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן