"רסיסי אור בחלום" – אורלי שטטינר ותמר נבו

"רסיסי אור בחלום", תערוכה של אורלי שטטינר ותמר נבו, גלריית מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון, אוצרת – נאוה סביליה שדה, יולי 2011.

"כל הנשקף הלום

הוא רק חלום בתוך חלום"1

המציאות כבבואה והשתקפות בלבד לישות נעלה ונצחית הינה תפיסה עתיקת יומין המהווה את המסד לחשיבה הפילוסופית הקלאסית. החלום הוא חוויה חזותית במהלכה יוצרת הנפש אשלייה של מציאות הזויה, שהינה, בזיקה לשירו של אדגר אלן פו, בבואה, חלום נוסף בתוך חלום המציאות. לחלום מופעים שונים: לעיתים מטושטש הוא וחסר מיקוד, ולעיתים בהיר וחד, עד כי נדמה שזוהי המציאות עצמה. תערוכה זו עוסקת בשני סוגי חלום אלו, הבאים לידי ביטוי ביצירתן של שתי אמניות: אורלי שטטינר, שסגנון צילומה פיגורטיבי וחד, ותמר נבו, שבמרכז יצירתה צילום מעובד לכדי טשטוש ועד להפשטה.

הצילום, אף הוא כחלום: הצילום המעובד בעל האופי המופשט מסווה את המציאות, ואילו הצילום הפיגורטיבי והחד יוצר סימולציה של המציאות. להסוות פירושו להעמיד פנים שאין לנו מה שיש לנו; לעשות סימולציה פירושה להעמיד פנים שיש לנו מה שאין לנו. הראשון מתייחס לנוכחות, השני להיעדר.2 בשני המקרים מתפוגג המראה והמיקסם נשאר רחוק מהישג יד, ומותיר את הצופה בתחושת כיסופים למימוש.

צילומי מדרגות עליהן פזורים עלי שלכת של אורלי שטטינר מכניסים את הצופה לתערוכה. חדות הדימויים ונקודת המבט הקרובה לעיני הצופה יוצרים מיסתורין רב ואווירת חלום. הצופה כמו נכנס לחלום, נכנס ליער – 'יער כחול', עבודת צילום של תמר נבו, בטשטוש על ידי תנועת המצלמה או חוסר מיקוד מכוון. הטשטוש נועד לעקוף את המודע ולהפנות אל חוויה רגשית, תת מודעת. החלום, על פי פרויד, הוא ביטוי לחיי הנפש הלא מודעים. לא תמיד החולם מסוגל להסביר את פשר חלומו, אולם החלום מתמצת ומסמל התרחשויות רוויות בידע וברגש בעולמו התת מודע.3 היער עצמו עשוי לסמל את מיסתורין מעבה התת מודע. הטשטוש המכוון יוצר את אוירת החלום בו צפה ועולה חשיבה לא מבוקרת.4 רסיסי אור עולים מבין העצים, כאילו היה המודע צף ועולה מדי פעם, ומעיד על קיומו. שביל מוצף אור שלצידו פריחה ורודה בעבודה 'שביל מעורפל', הוא כסמל לדרך אל הידיעה, אל אושר שהינו מובטח, אולם צף ועולה, מתערפל ונמוג. הכמיהה אל האושר עשויה להיות מובעת בעבודה 'קווים מעורפלים': קווים דקיקים עולים מבין סבך כהה על רקע דמדומים, כאילו שואפים הם מעלה, נכספים אל אור חמקמק וזוהר של תקווה. הכיסופים לעולם קליל וחסר את עול החומריות באים לידי ביטוי גם בעבודות "חלום של עץ" ו- "צבעי מים", בהן נראים הדימויים באופן עמום, כאילו הם מרחפים או צפים בקלילות מבעד לרסיסי אור, כמשאלה המבקשת להתגשם.

החלום כמילוי של משאלה בא לידי ביטוי בעבודותיה של אורלי שטטינר. דימויי העצים המצולמים מנקודת מבט הצופה לעבר צמרותיהם, מדמים תחושה של סחרור כמתוך חלום. לפתע נגלה נוף של שדה חמניות פתוח ונהיר, חד וצלול, כאילו החלום הפך למציאות. בתעתוע בין דמיון למציאות או בין הוויה חלומית לצלולה, צף ועולה בדימויים הימיים: בעוד שבעבודותיה של אורלי שטטינר האור הנסוך על פני המים יוצר אוירה רגועה ורומנטית, האופק הכחול המטושטש בעבודותיה של תמר נבו מעלה תחושות של כמיהה וזכרונות, כמעין חלום בהקיץ. ואכן, החיבור בין הסגנונות השונים ביצירתן של אורלי שטטינר ותמר נבו בתערוכה זו, נועד ליצור חוויה חזותית אודות החלום ומשמעותו כביטוי לכיסופים ולמשאלות הלא מודעות של האדם.

  1. אדגר אלן פו, העורב ושירים אחרים, בתרגום חנה ניר, הקיבוץ המאוחד, 1997. ↩
  2. ז'אן בודריאר, סימולקרות וסימולציה, בתרגום אריאלה אזולאי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1981, עמ' 9. ↩
  3. שלו דקל, מאה שנים של חלומות, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2009,  עמ' 32 ↩
  4. מאה שנים של חלומות, עמ' 33. ↩