"חדוות החיים" – גילה קרוקר

"חדוות החיים" – גילה קרוקר, גלריית מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון, אפריל 2013

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

ולא היה בינינו אלא זוהר
(לאה גולדברג)

בדיה הססגוניים של הציירת גילה קרוקר עמוסים בקומפוזיציות שופעות העשויות בצבעי מים, עפרונות ודיו ברישום חופשי ומסתלסל בקלילות, אולם ערוך להפליא. נדמה כאילו מערכים מורכבים אלו נעים לנגד עיניו של הצופה. אשליית התנועה יוצרת תחושה של מקצב מוסיקאלי, והצופה עשוי למצוא עצמו משתהה לאורך זמן, תוך שעיניו חולפות, מתבוננות וחוקרות את שפע הדימויים הממלאים את הבד, כמעין שטיח אורנמנטלי עתיר פרטים.
עושר הדימויים משקף את אורח חייה של האמנית עצמה: קרוקר התגוררה במשך שנים רבות באירלנד ובאנגליה, שם גם יצרה והציגה תערוכות, וכן בילתה בנסיעות ברחבי העולם, אשר היוו עבורה מקורות השראה מגוונים ועשירים הניכרים בעבודותיה. במהלך שנות יצירה פוריות, עסקה קרוקר בפיסול סביבתי, פיסול בברונזה ויציקות אבן, ציור בצבעי שמן ומים.
מקורותיו של השפע, שהינו המוטיב האופייני ביותר ביצירתה של קרוקר, הוא הטבע עצמו: הפריחה והצמחיה עומדת בבסיסן של רוב הקומפוזיציות, ובין זני הפרחים מדלגות דמויות אנוש, כאילו שרויות הן בגן עדן. דמויות אלו הן חסרות פנים, ומופיעות לעיתים בקבוצות, ולעיתים זוגות-זוגות. מי הן דמויות עלומות אלו, ומה מבקשות הן בעולם מופלא זה, אותו בראה האמנית?
מעגל של נשים, גברים, ואף ילדים, מהווה את מרכזו של אחד הציורים בסידרה זו. מאחורי הדמויות וביניהן מבצבצת שפע צמחיה, בעוד המעגל כולו מחובר על ידי גבעולים דקים הנמשכים ופורחים לעבר ארבע קצוות הבד. במרכז המעגל פריחה אורנמנטלית שבמרכזה פרח סגלגל דמוי כוכב. קומפוזיציה זו העמוסה בפרטים, מאזכרת פסיפסים מהעולם הרומי, אשר נערכו בקומפוזיציות מסוג זה שבמרכזן דימוי מעגלי. פסיפסים אלו תיארו את עונות השנה, וביקשו לאפיין, למעשה, את תפיסת הזמן המעגלית ועקרון המחזוריות בעולם העתיק. לפי תפיסה זו, כל צמח וכל חי ביקום נולד, חי, קמל, מת, ונולד מחדש באורח מחזורי. מיתוסים אודות נערים ופרחים איפיינו תפיסת עולם זו, כמו למשל סיפורו של אדוניס: נער זה, אשר נולד מתוך עץ, היה לאהובה של אפרודיטה, אלת היופי ואהבה. הוא עסק בציד, כמו כל הנערים המיתולוגיים האחרים, ובאחד הימים נתקל בחזיר בר אשר תקף אותו והרגו. דמו של אדוניס שנטף על האדמה הצמיח את פרח הכלנית, שהינו פרח עדין שחייו קצרים; הוא נובל, אולם יצמח ויפרח מחדש בכל עונה. מיתוס זה משקף את תפיסת המחזוריות של עונות השנה ומחזוריות הקיום, כאשר לכל דבר ביקום עת וזמן הבשלה ופריחה. תפיסת עולם אופטימית זו מבקשת להעניק משמעות לקיום האנושי, ולראות ביצירה ובפריחה את הביטוי המובהק ביותר לחיים ולהטבעת חותם בהם.

הצבעוניות השופעת, הססגוניות והאור הקורן, כמו נובעים הם מיפי הפריחה, הטבע והאהבה. דימויים אלו מעלים בזכרון את היצירה "חדוות החיים" של הצייר הצרפתי הפוביסטי אנרי מאטיס, בן תחילת המאה העשרים (Henri Matisse, Le bonheur de vivre, 1905-6). ביצירה זו תיאר מאטיס אחו קסום בו שרויים גברים ונשים בחיק הטבע, ועיקר עיסוקם ריקוד, עינוג ואהבה. מטאיס ביקש במוצהר לבטא בציורו עולם שליו וטהור:
"אני חולם על אמנות של איזון, של טוהר ושלווה, ללא נושאים מטרידים או מדכאים. אמנות שתוכל לשמש לכל אדם כגורם משקיט, כהתרגעות רוחנית, בדומה לכורסה נוחה בה ניתן למצוא מרגוע מעייפות…"

האמצעי האמנותי המשותף ליצירתו של מאטיס וליצירתה של קרוקר הוא הרישום הקליל של הדימויים, והאופי הססגוני שלהם, כמו גם מידה של שטיחות קומפוזיציונית. עם זאת, בעוד העולם אותו ברא מאטיס הוא בעל אופי סטאטי ומרווח למדי, הרי שהעולם פרי מכחולה של קרוקר הינו דינאמי, נע ללא הרף, והוא מלא, עמוס ושופע. כיצד ניתן לפרש דינמיות ושפע זה?
נראה, שדמויות הגברים והנשים העלומים בציוריה של קרוקר, השרויים בגן עדן קסום וחלומי, הן בבחינת ארכיטיפים לחיים האנושיים. סוד החיים ביצירתה של קרוקר הינו בדינמיות ולא בסטטיות, ביצירתיות וביצירה, ולאו דווקא בחיי עונג נטולי עשייה. דמויות אלו שרויות במצבים שונים, אשר כמו מסמלים תקופות שונות בחיי אדם, ונדמה שאת הטובות שבהן, כאשר האדם מממש את חייו, יוצר, וזוכה לפריחה, חדווה, זוהר ואהבה.

ד"ר נאוה סביליה שדה
הוד השרון, 2013