חיי נצח, להמתיק את מר המוות
//פורסם ב"ערב רב" // "להמתיק את מר המוות", מאמר בעקבות שיח גלריה בתערוכה "מחול המוות" בגלריה בנימין, ינואר 2014 \\ אמנים: סיגלית לנדאו, ערן גילת, מירה מיילור, שירלי פקטור, רני פרדס \\ אוצר: ד"ר ערן גילת
מירה מיילור – ללא כותרת, 2012
"מחול המוות" (Dance Macabre), כותרת התערוכה בגלריה בנימין (אוצר: ד"ר ערן גילת), הוא מושג השאול מאמנות שלהי ימי הביניים. הוא נקשר בעיקר עם המגפה השחורה, שבעקבותיה המוות שרה בכל. באמנות התקופה מתוארים שלדים המזמינים למחול ורוקדים בעליצות מסביב לכל בן-אנוש אפשרי. דימויים אלה נועדו לסמל את היותו של המוות משותף לכל, לעני ולעשיר, למלך ולאיכר. נושא זה זכה לביטויים רבים לאינספור באמנות ובספרות, ונבע מתוך החרדה הקיומית המשותפת לכל חי באשר הוא.
ההתמודדות עם חרדת המוות קיבלה ביטוי בתרבויות שונות ובאופנים מנוגדים: בעוד שעבור הפרעונים המצרים הוכנו פסלי גרניט מסיביים שנועדו לשמש כלי קיבול שבהם תשכון הנשמה לנצח, ביוון הקלאסית רוכך מר המוות באמצעות פיתוח העיקרון של "מוות יפה" (Kalos Thanatos), שהוא מות גיבורים בשדה הקרב למען המולדת. דמות הלוחם-האתלט מגן המולדת תוארה עוד במאה השישית לפנה"ס בדימויים פיסוליים, כאשר חיוך מוזר נסוך על פניו. חיוך זה סימל את תהילת הלוחם, שהבטיחה שמותו לא היה לשווא.