"פ ר ד ס" – לורנס מרגי רפופורט

פ ר ד ס, לורנס מרגי רפופורט, גלריה גבי בן זנו, נווה צדק, תל אביב, מרץ 2012

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

"… נאה כאן המנוחה. שכן רחב-ידיים וגבה-קומה הערמון הזה, וגם הערבה שבצדו הרי היא כליל היופי בגובהה וצלה, וכיוון שהיא בשיא פריחתה, הרי היא ממלאת את המקום בריחה הטוב; וכן המעיין הזורם לרגלי הערמון – יש חמד רב במימיו הקרירים – על כך מעידה רגלי! לפי הפסילים והאנדרטאות הללו מסתבר שקדוש המקום לאיזו שהן נימפות ולאכלואוס…"¹

דברים אלו של סוקרטס לידידו פַיְדרוס נאמרו בעת שביקשו השניים למצוא מקום בו יוכלו לשבת בשלוה ולשקוע בהגות. מקום שליו ורגוע זה הינו מעין גן עדן מחוץ לעיר השוקקת. Paradise – גן עדן בשפה האנגלית, Paradis בצרפתית, וכן בשפות נוספות, הינה מילה שמקורה בשפה הפרסית ומשמעותה 'פרדס'.

במקום קסום שהינו כגן עדן, ביקשו החכם באדם ותלמידו לקיים עיון רוחני.

התבוננות בעבודתה של לורנס מרגי "פרדס ירוק" בה מתואר שביל החוצה שתי שדרות של עצי פרי עבותים יוצרת תחושה של כניסה למעין גן עדן קסום, אשר יאפשר את השלוה המתבקשת לשם שקיעה בהגות.

תערוכה זו אכן מתמקדת בעבודות שנושאן עצי הפרי, גזעי עצים, סבך היער על שלל צבעיו, וכיווני שבילים המובילים אל מקום בלתי ידוע. חלק מהעבודות הן גדולות מימדים ואילו חלקן מיניאטוריות ובצבעי גואש. שפתה האמנותית היחודית של מרגי מתאפיינת בהתבססות על דימויים נטורליסטיים העשויים באמצעות רישום מדוקדק היוצר את הקומפוזיציות הסבוכות, ובעבודת צבע רבגונית המתאפיינת במשיכות מכחול חופשיות. לעיתים נסוך על פני דימויי העצים והגזעים מסך ערפל, כאילו אפופי סוד הם. גזעי העצים עשויים בטקסטורה של שכבות צבע ההופכות לתבליט, בשילוב גוונים מרהיב ועמוק כאדמדם-חום, תכול-טורקיז-ירוק, המקנה לדימויים אופי מיסתורי ואף מיסטי. חוויה שהשפיעה עמוקות על מרגי הינה ביקור ביער פונטנבלו (Fontainebleau) בהיותה בת שבע שנים, ביקור השמור בזכרונה כחוויה מיוחדת במינה. מרגי חשה באותו ביקור תחושה של חיבור אל העצים, כאשר התנועה ביניהם וההתבוננות בהם הינה כחוויה מדיטטיבית ומזככת. התבוננות בסבך של צבעים וצורות כחוויה מזככת קיימת בתולדות האמנות למן העולם העתיק ועד היום. יוזכרו בהקשר זה ציורי הפרסקו בוילה של ליוויה (Livia) המוצגים כיום במוזיאון פאלצו מאסימו ברומא (Palazzo Massimo, Roma). פרסקאות אלו מתארים גנים מעורפלים על רקע טורקיז בהם מתנועעים כביכול ברוח עצי פרי כלימון, שזיף ודולב (זני העצים, הצמחים ואף הציפורים בפומפי זוהו במחקר). הצפיה בדימויים אלו כמוה ככניסה למצב היפנוטי-מדיטטיבי. איכות דומה ניתן למצוא באמנות המודרנית בעבודותיו של הצייר האמריקאי ג'קסון פולוק (Jackson Pollock), אשר יצר באמצעות טכניקת "ציור הפעולה" (Action Painting) סבך של משיכות מכחול הנערמות זו על גבי זו, כמעין יער מופשט. חוויה דומה של התבוננות מדיטטיבית קיימת בציורי 'שדות הצבע' של ידידו מארק רותקו (Mark Rothco), אשר ספסל הוצב אל מולן בעת הצגתן במוזיאון, על מנת לאפשר לצופה לשבת ולהתבונן תוך התרכזות במעמקים הצבעוניים. בעולם האמנות העכשווית יש לציין את עבודתה של איילה צרפתי 'סומא' (Soma), שהוצגה במוזיאון ת"א בשנת 2008. העבודה, שהינה למעשה גוף תאורה גדול מימדים שהוצב בתוך חדר אפל, הורכבה מצורות מופשטות העשויות מפולימרים, אותן ניתן לדמיין בהתבוננות ממושכת כאדווה של גלים, פתותי שלג, קריסטלים ועוד. עבודה נוספת הינה "צמיחה" (Growing) של האמנית ההודית המלי בוטה

(Hemali Bhuta), אשר הוצגה לאחרונה בתערוכת אמנים הודיים עכשוויים – Indian Highway במוזיאון החדש לאמנות עכשווית מקסי ׂ(Maxxi) ברומא. עבודה זו הורכבה מאלפי מקלוני קטורת שהוצבו כמעין סבך יער אדיר, אשר ההתבוננות בו כמוה כחיפוש אחר דרכי מוצא. ואכן, היער נמשל לסבך מחשבתי בו יבקש ההלך למצוא דרך אשר תוביל אותו למקום מבטחים – לידיעה. שאלות אודות משמעות האלוהות, הבריאה, העולם והאדם הינן מרכזיות בתורת הסוד היהודית. סיפור "ארבעה נכנסו לפרדס" מהתלמוד מספר על ארבעה שנכנסו במיסתרי האלוהות: האחד מת, השני נטרפה דעתו, השלישי הפך לכופר, ואילו הרביעי בלבד, רבי עקיבא, נכנס בשלום ויצא בשלום. המילה 'פרדס' הינה ראשי תיבות של המילים: פשט, רמז, דרש, סוד, אשר סדר הופעתן משקף את דרך הלימוד ההדרגתית בתורת הסוד היהודית: התעמקות בפשוטו של הכתוב, הבנת דברי הרמז, לימוד דברי הדרש, ורק בשלב האחרון, אשר מיועד ליחידי סגולה בלבד – עיסוק בדברי סוד בכדי להגיע להארה. גילוי הסוד המיסטי הינו תוצאה של תהיה בסבך היער, קרי, סבך של ידע ושאלות רוחניות. גילוי הסוד הינו כהתמזגות עם היכלות עליונים והתאחדות עם האלוהות. כניסה במיסתורין משותפת לתורות עתיקות בעולם הפגני והיהודי כאחד, ומטרתן ליצור תהליך המוביל לחוויה אלוהית נשגבת. עבור מרגי, האדם הינו כעץ בעל שורשים עמוקים באדמה וענפים המתנופפים לשמים, וכך בעל פוטנציאל להתעלות רוחנית. מרגי מדגישה, שבציור, היא מפנה את הגב לסבל הקיומי ומחפשת יופי רוחני, מתוך אמונה בקיומה של חוקיות מכוונת. הפרדס עבורה מהווה אם כן סמל לתהליך של מעבר מנטלי מהפיזי אל הרוחני וביטוי לשלווה ולחדווה, באופן המזכיר את דבריו של הצייר מאטיס אודות יצירתו: "אני חולם על אמנות של איזון, של טוהר ושלווה, ללא נושאים מטרידים או מדכאים. אמנות שתוכל לשמש לכל אדם כגורם משקיט, כהתרגעות רוחנית, בדומה לכורסה נוחה בה ניתן למצוא מרגוע מעייפות…".²